דורשים מהמדינה: קרן יעודית לשיקום ים המלח –
חתמו על העצומה לפני שהחוק החדש יעבור!
עד כה נאספו:
ים המלח הוא פלא טבע עולמי ונכס לאומי שאין לו תחליף, והלב הפועם של המדבר שלנו. אבל בעשורים האחרונים הים הולך ונעלם לנגד עינינו. מאז קום המדינה התייבשו כ־40% משטחו, הים נסוג עשרות מטרים, ומה שרבים מאיתנו מכירים כיום כ"ים המלח" – חופי המלונות והרחצה – הוא כבר מזמן לא ים טבעי, אלא בריכה תעשייתית שנועדה לשרת אינטרסים כלכליים.
הפעילות התעשייתית, ובעיקר שאיבת מים בהיקפים עצומים, גורמת נזק בלתי הפיך לים ולאזור כולו. חוק הזיכיון החדש שפרסם משרד האוצר מבקש להמשיך ואף להעמיק את הניצול הזה. אם לא נפעל עכשיו – פשוט לא יישאר מה להציל.
אנחנו דורשים מהמדינה – שינוי מיידי בחקיקה: הקמת קרן ייעודית לשיקום ים המלח – חלק משמעותי מהרווחים שמניבה הפעילות התעשייתית חייב להיות מופרש לקרן שתשמש אך ורק לשיקום ים המלח וסביבתו ולהחזרת כל קוב מים שהמפעלים שואבים. קוב תמורת קוב. בלי חריגים, בלי תירוצים. מי שנהנה ממשאב ציבורי – מחויב גם לשמור עליו. הקרן, מטרותיה והשימוש בכספיה חייבים להיות מעוגנים בחוק, עם פיקוח ציבורי ושקיפות מלאה.
ים המלח הוא של כולנו – מחזירים את הים לעם!
מדי שנה מפלס הים יורד בכ-1.2 מטר – שווה ערך ל-600 בריכות אולימפיות שנגרעות מהים בכל יום!
לחלק משמעותי מהירידה (כרבע) אחראית חברת ICL (לשעבר כי"ל) שבשליטת עידן עופר. החברה שואבת מים המלח, מאדה אותם בבריכות תעשייתיות, ומפיקה מהם אשלג לשיווק עולמי – תוך פגיעה באזור הייחודי וללא מתן דין וחשבון.
ICL שואבת כ-460 מיליון קוב מים בשנה – מבלי לשלם על המים.
רק כ-35% מרווחי מפעלי ים המלח חוזרים לציבור.
העלות האמיתית של הפגיעה בטבע נופלת על הציבור, ולא על המזהם.
השיקום הסביבתי כמעט ואינו מבוצע.
הדרישות שלנו
- קרן לשיקום ים המלח בחוק – חלק מרווחי העתק של המפעלים יופנו לשיקום נזקי הסביבה ולהחזרת ים המלח לציבור.
- מים תמורת מים – קוב תמורת קוב. התחייבות של המפעלים להחזיר לים את כל המים שהם שואבים מהם.
- לקיחת אחריות – הים הוא לא נכס של חברה כלכלית זו או אחרת, הוא שייך לנו ולילדינו.
מחזירים את הים לעם!
חתמו על העצומה לפני שהחוק החדש יעבור!
עד כה נאספו:
